זָהָב

לוּ אָהַבְתִּי מְשׁוֹרֵר הָיִיתִי

מְלַקֶּטֶת אֶת שֶׁאֲרָיוֹת הַפִּיּוּט מִן הַחַיִּים

שֶׁנִּשְׁאָרִים דַּלִּים כָּל כָּךְ אַחֲרֵי שֶׁהַשִּׁירִים נִכְתָּבִים

וְהָיָה זוֹרֵק לִי פֵּרוּרִים, פֵּרוּרִים

אֲנִי רְגִילָה בִּתְחוּשַׁת רָעֵב. אִם לֹא הָיְתָה זוֹ הַחֶמְלָה שֶׁחֲסֵרָה,

הָיָה זֶה בְּוַדַּאי משהוא אַחֵר:

יֵשׁ צַעַר עָמֹק מְאוֹד עַל כָּל הַדְּבָרִים הַיְּקָרִים שֶׁאִבַּדְתִּי

בַּחַיִּים, כָּל הַתַּכְשִׁיטִים, טִפְטוּפֵי הַזְהוּבִים, הַצְּמִידִים

וּבַחֲלוֹמִי אֲבִי הַמֵּת מְלַקֵּט מִמַּרְצֶפֶת אֶבֶן קָרָה פִּסּוֹת זְהָבִים, חֲתִיכוֹת עֲדָיִים

שֶׁנָּפְלוּ מִמַּגָּשִׁים שֶׁל נְזִירוֹת בכנסייה אַחַת

בִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה.

וְכָךְ הוּא חַי בִּשְׁעַת אַחֲרֵי מוֹתוֹ, מִפֵּרוּרֵי זָהָב קְדוֹשִׁים שֶׁל אֲחֵרִים

"וְאֵיךְ הַפַּרְנָסָה?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

"זוֹ בְּדִיּוּק הַבְּעָיָה".

שׁוּב אֲנִי מְבִינָה בַּפַּעַם הַמֵּאָה מַדּוּעַ חָזַר. בַּפַּעַם הַמֵּאָה.

אֲטַפֵּל בְּךָ.