סֵפֶר הַאֱלֹאִימָּא, פרק א: אלימות

א. פִּיתוֹמימָּא

אֱלֹאִימָּא בָּרְאָה אוֹתִי פִּיתוֹם.

דִּיבַּרְתִּי דָּבָר מִדְּבָרֶיהָ.

צְעָדִים טּוֹפַפְתִּי אוֹתָהּ.

אֱלֹאִימָּא בָּרְאָה אוֹתִי רַבִּים וְרַבּוֹת,

הָיִיתִי בָּהּ פִּתֹם וְרַעַמְסֵס, וְעוֹד הַרְבֵּה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת

פָּשַׁטְתִּי יָד מִחוּץ לַפִּיגָ'מָה,

הָיִיתִי עִיר מִסְכְּנוֹת.

אֱלֹאִימָּא בָּרְאָה אוֹתִי פִּתְאוֹם.

מִן הַפּוֹת שֶׁל אֱלֹאִימָּא

לֹא הַחוּצָה דַּוְוקָא פְּנִימָה-

הָיִיתִי מַאֲגוּרוֹת מַיִם 

בבְּרֵיכַת רֶחֶם אֱלֹאִימָּא.

ב. עוֹד לֹא מִינָהּ שֶׁתִּהְיֶה

אֱלֹאִימָּא תָּפְרָה לְמִינָהּ שִׂמְלָה.

מִינָּה לָבְשָׁה אֶת הַשִּׂמְלָה וְאָהֲבָה

אוֹתָהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא

רָצְתָה לִפְשׁוֹט עוֹד לְעוֹלָם

אֲבָל הָעוֹלָם גָּדַל

וְהַשִּׂמְלָה קָטְנָה

וְהִתְפָּקְעַה.

פָּקְעַה.

קָטְנָה

וְקָטְנָה

וְקָטְנָה

וְקָטְנָה

וְקָטְנָה

וְקָטְנָה

וּקְטַנָּה

וקטנה

 
עַד שֶׁהַשִּׂמְלָה לֹא עָלְתָה עַל מִינָהּ

וּמִנָּה לֹא עָלְתָה עַל הַשִּׂמְלָה.

אֱלֹאִימָּא פָּסְקָה: נִתַּן אוֹתָהּ לַיַּלְדָּה שֶׁצְּרִיכָה.

אָז מִנָּה בָּכְתָה.

אֱלֹאִימָּא לִטְּפָה אֶת מִינָהּ.

אֱלֹאִימָּא עָשְׂתָה שַׁ שַׁ שַׁ .

 מִינָּה צָרְחָה.

אֱלֹאִימָּא בָּכְתָה קְצָת חֲזָרָה,

וְהָלְכָה לָעֲבוֹדָה בַּתֵּאַטְרוֹן.

כְּשֶׁאֶחֱזֹר, אָמְרָה, פָּשׁוּט תִּפְשְׁטִי וְקָדִימָה.

בְּכָל זֹאת זאתי אֱלֹאִימָּא וזאתי מִינָהּ.

זֹאת בְּכָל הָעוֹלָם וְזֹאת רַק קְצָת בגפיים פְּנִימָה.

 
מִינָּה לְבַדָּהּ.

פָּשׁוּט מאד! הא!

מִינָּה מְטַפֶּסֶת עַל כִּיסֵּא מִטְבָּח שֶׁגָּדְלוֹ בִּכְלָל לֹא נשְׁתַּנָּה.

מִינָּה שׁוֹכַחַת מִן הַשִּׂמְלָה,

מִינָּה שׁוֹכַחַת מאֱלֹאִימָּא,

מִינָּה חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה נִפְלָא:

 הִנֵּה מִינָּה וְהַכִּסֵּא,

זֶה הַכִּסֵּא וְזוֹ מִינָהּ,

מַתְאִימִים.

 
מִינָּה חוֹבֶשֶׁת אֶת הַמַּסֵּכָה הַכְּחוּלָּה שֶׁל אֱלֹאִימָּא וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּמַרְאָה:

מִינָּה גְּדוֹלָה מִדַּי עַל הַשִּׂמְלָה,

כְּמוֹ סַל עָמוּס להתפקע

כְּמוֹ זַחַל עוֹמֵד להתבקע

כְּמוֹ אַמְבַּטְיָה נִשְׁפֶּכֶת עַל גְּדוֹתֶיהָ

 
הִיא יוֹתֵר מִדַּי מַיִם. הִיא יוֹתֵר מִדַּי פַּרְפַּר. הִיא תִּהְיֶה יוֹתֵר מִדַּי דָּבָר

אִם אֱלֹאִימָּא לֹא תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר.

 
מָה שֶׁתִּהְיֶה מִינָּה זֶה מָה שֶׁעוֹד לֹא מִינָּה. עוֹד לֹא מִינָהּ שֶׁתִּהְיֶה.

מִינָּה הִיא התפקעות.

 מתפקעת מִצְּחוֹק!

 
הִיא נִרְאֵית קְצָת כְּמוֹ עֵץ תְּפוּחִים שֶׁצָּמְחוּ לוֹ פֵּרוֹת שֶׁל בַּנָּנָה.

הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ חֻלְצָה לְבָנָה שהתאדמה מסוכריה.

(הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ לִכְלוּךְ כִּי הִיא לֹא בִּמְקוֹמָהּ)

 
זֶה נוֹרָא מַצְחִיק אֶת מִינָהּ.

עַכְשָׁו כְּשֶׁהַכֹּל שָׁפוּךְ, מתבקע, מתפקע

מִתְלַכְלֵךְ, מִשְׂתָּרֵעַ, מִנָּה יְכוֹלָה לְחָרוּז שִׁירִים בְּאֵין מפרע.

אֲבָל מִינָּה לֹא מַרְגִּישָׁה כָּכָה. הִיא רַק נִרְאֵית כָּ כָ ה. יוֹתֵר מִדַּי כָּכָה.

מִינָּה מְסִירָה אֶת הַמַּסֵּכָה שֶׁל אֱלֹאִימָּא.

לְעַצְמָהּ הִיא מַרְגִּישָׁה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא קְטַנָּה וַחֲמוּדָה וּמַתְאִימָה.

 
וּמָה בִּכְלָל יָבוֹא עַל מָה?

(צָרִיךְ לִרְצוֹחַ אֶת אֱלֹאִימָּא)

 
הִנֵּה כְּבָר לַיְלָה,

הַלַּיְלָה הַזֶּה,

וּמָה נִשְׁתַּנֶּה?

הַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁמִּינָּה עֲדַיִין אַחַת,

גְּדוֹלָה עַל שִׂמְלָה קְטַנָּה.

הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם יִגְדַּל וּמִינָּה גְּדוֹלָה.

כָּכָה שְׁאֵינְבּרֵרָה. אֱלֹאִימָּא אָמְרָה.

***

מִינָּה חוֹלֶמֶת.

הִיא לֹא מְסַפֶּרֶת מָה.

(אֵין שׁוּם דִּימּוּי בָּעוֹלָם אוֹ שָׂפָה שֶׁיְּכוֹלִים לְהַסְבִּיר אֶת מָה שֶׁמִּינָּה חָלְמָה, הַיֵּשׁ הוּא יֵשׁ)

 ***

כְּבָר בּוֹקֶר כשאֱלֹאִימָּא חוֹזֶרֶת מֵהָעֲבוֹדָה.

מִינָּה הִיא מִזְּמַן בְּרַבִּים.

הַשִּׂמְלָה פקעה מִמִּינָהּ.

חוּטִים עוֹמְדִים בֶּחָלָל הַחֶדֶר.

פֵיוֹת עֲמֵלוֹת בְּעַמָל וְסֵדֶר.

חוּטִים בֵּין הַפֵּיוֹת לְבֵין מִינָהּ.

הֵן תּוֹפְרוֹת וְהִיא יְשֵׁנָה.

הֵן רוֹקְדוֹת וְהִיא עֲמֵלָה.

הֵן טוות לְמִינָהּ שִׂמְלָה חֲדָשָׁה.

מִינָּה חוֹלְמוֹת.

הֵן לֹא תְּסַפֵּר לָכֶם מָה.

(אֵין שׁוּם דִּימּוּי בָּעוֹלָם אוֹ שָׂפָה שֶׁיְּכוֹלִים לְהַסְבִּיר אֶת מָה שֶׁמִּינָּה חוֹלְמוֹת, הַיֵּשׁ הוּא יֵשׁ)

 

ג. אֱלֹאִימָּא במאה העשרים

אֱלֹאִימָּא מִתְלַבֶּשֶׁת לַיְּצִיאָה,

נוֹעֶלֶת אֶת סִירוֹת הָעֲקֵבִים

וְשָׁטָה הַחוּצָה אֶל שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים.

שָׂם הִיא בִּכְלָל לֹא אֱלֹאִימָּא,

סְתָם אַחַת עִם כָּרִיּוֹת בַּכְּתֵפָיִים,

אַחַת

עִם מְדוֹרָג,

בַּחֲצָאִית זָהָב.

 

 

ד. אֱלֹאִימָּמִינָהּ

אֱלֹאִימָּא בּוֹזֶזֶת שְׁנָתָהּ שֶׁל מִינָהּ

מִינָּה כָּעֵת אֵינֶנָּהּ מִינָּה

אֱלֹאִימָּא גּוֹזֶזֶת נִשְׁמָתָהּ שֶׁל מִינָהּ

נְשִׁימָתָהּ שֶׁל מִינָהּ אֵינָהּ עוֹד נִשְׁמָתָהּ שֶׁל מִינָהּ

בְּזוּזָה אֵצֶל האֱלֹאִימָּא

נְשִׁימָה-נְשָׁמָה

מַאי נַפְקָא מִנַּהּ

כָּכָה דָּפַקְנוּ אֶת מִינָהּ

 

 

 

ה. טִינָה

הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מִינָהּ לָלֶדֶת

זוֹ קְלָלָה עַתִּיקָה שֶׁרוֹבֶצֶת

בְּבֵית הַיּוֹלְדוֹת מִינָּה לוֹחֶצֶת,

 
נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁמֶת מִינָּה

נוֹהֶמֶת נוֹהֶמֶת אֱלֹאִימָּא.

 
אֱלֹאִימָּא רוֹאָה כָּעֵת אוֹר

קוֹרֵאת לְטִינָה לַחֲזֹר

מִמָּרָק-רֶחֶם-מִינָּה

אֶל עוֹלָמוֹת אֱלֹאִימָּא

מִתּוֹךְ עוֹלָם בְּלִי טִינָה

בּוֹאִי בּוֹאִי לְעוֹלָם יֵשׁ טִינָה

 
וּמִינָּה?

הֵהָרָה רוֹצֶה הָהָרָה.

כְּלוֹמַר: מִינָּה חוֹלֶמֶת עַל עֲמָקִים גְּבוֹהִים

בראשה חֲדָרִים חֲדָרִים

וגרמי מְדָרְגוֹת שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים

כָּל מָה שֶׁבַּחוּץ נִכְנַס פְּנִימָה

חָלָלִים חָלָלִים

מֵעוֹלָם אֱלֹאִימָּא (חֲזֹר)

לְרֶחֶם מִינָּה.

 
אֱלֹאִימָּא כְּבָר רוֹאָה אֶת הַנּוֹלֶדֶת

הִיא לוֹחֶצֶת

בַּנְּקֻדָּה הַמַּרְגִּישָׁה אֶת

 
עוֹלָם-עוֹמֵד-לִהְיוֹת-טִינָה

מִינָּה נפרצת, כְּלוֹמַר

מִתּוֹךְ מִינָּה פּוֹרֶצֶת טִינָה,

נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁמֶת מִינָּה

נוֹהֶמֶת נוֹהֶמֶת אֱלֹאִימָּא.

 
וְטִינָה זוֹ מֵרֶגַע שֶׁנּוֹלֶדֶת

יֵשׁ לָהּ מָה לְהַגִּיד:

תַּעֲשׂוּ כָּךְ, תַּעֲשׂוּ כָּכָה.

תְּנוּ לִי חָלַב,

עֲשׂוּ שֶׁלֹּא יִכְאַב,

גָּרְדוּ לִי אֶת הַגַּב.

הא!

 
וּמִינָּה?

אֶת טִינָה הִיא מְבַקֶּשֶׁת

לְהַחְדִּיר שׁוּב פְּנִימָה

הַחְדֵּר וְצֵא מֵרֶחֶם מִינָּה,

 
נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁמֶת מִינָּה

נוֹהֶמֶת נוֹהֶמֶת אלאימא.

ו. אַלִּימוּת בַּמִּשְׁפָּחָה

אֱלֹאִימָּא הִיא חֲרָדָה

שֶׁבּוֹרֵאת חֲרָדָה

בּוֹרֵאת אֶת הָעוֹלָם חֲרָדָה

אוֹכֶלֶת אֶת הָעוֹלָם חֲרָדָה

מוֹתִירָה אֶת הָעוֹלָם חֲרֵבָה

אֱלֹאִימָּא מַחְרִיבָה

אֶת כָּל מָה שֶׁיַּלְדָּה

בַּחֲרָדָה

בְּרַחְמַה

בְּחֶמְלָה

שֶׁהִיא הַחֲרָדָה

בְּצוּרָתָהּ הַמַּחְרִיבָה בְּיוֹתֵר.

 
(מִינָּה רַק רוֹצֶה שאֱלֹאִימָּא תָּמוּת כְּבָר)

 
 

ז. אֲנִי רוֹצָה תָּמִיד

הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מִינָהּ לָמוּת.

אֱלֹאִימָּא תִּקְבֹּר אוֹתָהּ בְּתוֹכָהּ.

אֱלֹאִימָּא כּוֹרָה קֶבֶר בָּרֶחֶם.

אֱלֹאִימָּא מְסַתֶּתֶתּ מַצֵּבַת בָּשָׂר וְדָם.

מִינָהּ נְמֵסָה בְּתוֹךְ נוֹזְלִים רָבִים.

כָּל הַשִּׁירִים עַל מִינָהּ הֵם בִּנְקֻדּוֹת.

כָּל שׁוּרָה עַל מִינָהּ הִיא קְבִיעָה חֲמוּרָה.

לֹא נִתָּן לְהַגְלִיש אֶת מִינָהּ מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה.

מִשּׁוּרָה יְשַׁחְרֵר רַק מוֹת הָאוֹת

מְסַמֵּן הַבָּאוֹת, בְּתוּלוֹת בְּתוּלוֹת

(בַּיּוֹם שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר מִנְּקֻדּוֹת אֵדַע שֶׁהֶחְלַמְתִּי)

יַעַמְדוּ אִמָּהוֹת,

לִכְשֶׁתִּתְּעַבֶּרְנָה

עַל גְּדוֹת מוֹדֶרְנָה

תְּמַלְמֵלְנָה

הֲבָרוֹת חֲדָשׁוֹת

הֲבָרוֹת לֹא מֵעוֹּבָּרוֹת בְּזֶרַע אִמָּהוֹת עַתִּיקוֹת

בְּלִי נְקֻדּוֹת, בְּלִי פסיקים, בְּלִי "אָשׁוּב בִּתִּי בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת"

אִם רַק תַּרְפִּי יָמוּת הָאוֹת

(לִהְיוֹת בַּתַּרְבּוּת זֶה לִהְיוֹת מְסֻמָּנוֹת)

כִּי אָז

לֹא יֶחְדְּלוּ עֵינַי לִרְאוֹת

אֶת יֹפִי הָעוֹלָם הַזֶּה.

אֶרְצֶה עֵינַיִם

אֶהְיֶה גֶּבֶר

יהְיֶה לִי זַיִן

אֶכְתֹּב עַל יֹפִי.

אֵתְּאַלְמֵן מִן הַאִם.

אֲנִי אַלְמָנָה, אֹמַר,

אִמִּי הַגְּדוֹלָה מֵתָה עָלַי, הָאֻמָּה מֵתָה עָלַי,

חַיַּיחַיַּי

איבון טוד, 2005, mixed-up childhood
איבון טוד, 2005, mixed-up childhood

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s