מן המראה האחורית

אני נזכרת בו כעת עכשיו חזק
במתיקותו שלא היה גבול לבשרה.
ממה פחדתי?
פחדתי מן הרצח. איזה רצח? הרצח מבפנים, מילדות, אשמה למפרע, טרם יתרחש כבר התרחש (שלא להתאכזב ביכרתי לאכזב), זה הרצח שהיא, האם, אני, תבצע, ביצעה, היכולת להרוס הכל, הכח הזה שלה, באמת קשה כל כך לשאת, זה מפעם ובכל זאת אשמתה, כלומר האיסור לקלקל, תת הכרה של עבירה פנימית , התשוקה הנחבאת לקלקל, עדיף בעצמי להתקלקל, רק לא אימי המקלקלת, רק לא אבי המקלקל, אדמתי, אשמת הוריי נשאתי האשמה שהיא, האם, תישא, נושאת, על הקלקול, לו יכלה היתה עוקרת את ליבה מרוב כמה שזה הכאיב

לה

ללדת
או
להחדיר חזרה

(כאילו האיבר הוא רק תינוק שחוזר חלילה).

כעת עכשיו חזק
צופה בו
מחלון המכונית בקניון הוא

בן חמש עשרה
אליפטי ניבט במראה האחורית
ארוך
שרוך
חי! אני חיה!
איך ששרדנו ילד
את הרוצחת,
גם אותה תפרחת
שניקדה את טוב מבוך גופך
המתגפף בטוב ליבי,
ליבי ליבי
(בית היולדות מאיר עליך אור)
נשפך מרוב אהבה,
זה ליבי ששפך מן הגוף את הדם,
פימפם אותך ממני,
גופך גופי
אתה נוטף, שביר
רגע בו לא יודעים אם דם או אדם
אל עולם


בבית
בחום
אחיזה
נתפסת
בו
ולא נפרדת עוד
לנצח רחמים.

בערב שבעים בתולות באות אלי,
הן לא טובות,
הן לוחשות לי ניגועים ומלחושים,
הן בוכות על הילדים
מתחננות
שאציל
(ביידיש!)
מספרות על טירופים
שלא יעלו על הדעת,
את שומעת,
משתוללות ממש
ו..רוקמות. מה רוקמות?
את שמו של בני הן רוקמות
על וילונות העור שלי.

וזה הלך והצטלק ונדלק והתקמט ואל תשאל מה שהיה שם. אל תשאל. שמיים בקשו רחמים עלי:

הפסיעה אל החדר החם, המיחם,
החשוך, הניחם, הנתחם באימת
הכישוף, במבט:
מות יומת

מות ימות, מותימות, כמו יתמות
כמו אינות, אין אונות, היתה עוקרת את ליבה מרוב כמה שזה הכאיב
לה
אז
עד:
בני בני מי ייתן מותי תחתך בני בני.
לא ידעה מה אחז בה
דבר נבואה או יצר הרע
מילים עושות לה תחבולות מילים
רעות! רעות ונבלות!
שפת אורקל
שפת בדיה
הרפי,
האטי,
בבוקר
האור יזהר על הווילון
מן החלום שלו אליך לחלום.
בלעי עלילת היפוכו של דבר,
התחביר אינו אקוטי
ולעצמי (האם) לחשתי:
מותי את תמותי.

מותי תמותי. מותי תמותי. מותי תמותי עד עיניי נעצמות,

בני בני חייה

והייתי עץ השדה
כפותים אלי בשורשי השורש
יונקים אותי בני גליה
תושבי גליה שותים
מן העבותות

עליונים בשורשים

יפה תואר אתה יוצא בבטחון מן האוטו, נבון ואליפטי
שרוך
ארוך

ניצלנו! כחולמים היינו! חי, חיה, חיינו!

ליבי ליבי

ליבי
השפוך נאסף
אליפטי עכשיו
כעת רך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s