רעב

לא חייבים כל היום אלאימא ואלאימא. בשביל לחיות מספיק אבא. אפילו מת. מת. לחיות זאת אומרת בשביל פעולת הנשימה, השאיפה לנשיפה, מספיק לה מעט מאד, אפילו שארית קטנה, מה קטנה, זערורה, כמו עקבה של זכרון רחוק, ריח אפונה מהבל פיו של אבא. מת אבל זכור, אבוד אבל חבור בעולמי, מספיק בכדי לחיות, אני פה לא מדברת על רצון, מה רצון, עד כדי כך לא סברתי שהכרח. עיקר דבר, בכדי לחיות מספיקה גם שארית של אבא מת, אין אפילו צורך לזכור את יום ההולדת, את יום ההולדת של מותו איני עכשיו מעט כמעט זוכרת, בשביל לחיות מספיקה כף ידו שעונה על המשענת, אמנם מתה, אבל טוענת, טוענת משהו, משתדלת בעבור הדבר שהוא העיקר, כלומר חקיקתה בחיקי החם, הטבעת חומה באדום הדם. בשביל לחיות לא צריך את חום הדם, מה שלא היה שם זה דם וכשבא השוטר דבר לא נחתם מלבד הטופס של חוקר מקרי ה מ ו ו ת, שולמו דמים ל א מ ב ו ל נ ס ובכך נחתמה עסקה ותם. בשביל לחיות לא צריך כסף, אפילו לחם לא הכרח, זו סתם דיבה, מספיקה הריבה, על איזה שביל אקבץ נדבה זערורה, באילו פירורים אוסיף להשתבח בשביל הזורח, בשביל לחיות אין כל הכרח בהזנה, שאל כל זונה, שאל כל בת של אבא שלה.

אדום

היתה ביני לביני שאלה בדבר הנכונות של הפעולות הללו: מריחת הלק, משיחת השפתיים, כל השנים הללו הארוכות, מריטת השיער הסיזיפית, תחושת ההשפלה, ומנגד: הזדהררות השפתיים באדומים, היפערות הפתח הלבן מן התוך של העין המשוחה בשחור, הזדקרות האישון, התמשכות האצבעות האדומות אל מעל לפונקצית הידית, הופכת אותן ללא תופסות, לא עובדות, לא מטפלות בילדים, לא חודרות. נהדר! לא גבר. אישה עם חודים.

ואז נמאס לי והציפורניים שלי שחורות מעבודה וייסורים ובלנסטון וג'ינס וחוזר חלילה וגו'. או שאני באה בציבור בשמלה פרחונית,

הנוסח הוא ההגיון.

סימון וצביעת השערים של הגוף, האצבעות והשיער הם כמו טקסי חג ערוכים היטב, הנוסח הוא ההגיון, והוא האסתטיקה של ההגיון ושל הבדיה הנהדרת של הנפש.

הפתיינות היא פריוויליגיה אבולוציונית מופלאה כל כך

מפליאה

המהירות בה הבורגנות ויתרה עליה.

אדום אדום, תאמרו , אבל מה על הדמים?! כמה זה עלה לנו כשנאנסנו, נחדרנו, נפרצנו, באותם השערים האדומים בדיוק. גייסות גייסות, צלבנים וממלוכים, יווניים ומונגולים, נוצריים ויהודונים של שטעטל, במתק או בבתק, באו עלינו באותם שערי פיתוי, שודדים ופורצים, שעירים מפליצים, חמים חמים קרעו אותנו.

ההיסטוריה היא הרי הרקומה בבשרינו. האבולוציה היא רק סיפור מסגרת.

עכשיו המין ליברלי, אז אמשח ציפורניים על גדת התרבות. על גדת הבזות. שערים נסגרים. נזדיין בנימוס.

נְשִׁימָה

בִּשְׁנָתָם אֲנִי רַקְדָנִית רְעֵבָה וּפֵרוֹת

וִירָקוֹת נִּזְרָקִים לְעֶבְרֵי מִן הַמֵּזַח,

שֶׁאֹכַל וְאֶהְיֶה שְׂבֵעָה.

הַיְּלָדִים נוֹשְׁמִים עֲמֻקּוֹת וְרַכּוֹת אֶת חַיַּי

כְּלוֹמַר אֶת הַמְּזֻקָּק הַנּוֹתָר אַחֲרוֹן

בִּנְשִׁימָה יְתְרָה.

הַהֲבָרָה הֶהַרָה

נוֹשֶׁמֶת אוֹכֶלֶת בּוֹלַעַת אוֹתִיּוֹת יְשָׁנוֹת, עֲקָרוֹת.

בַּלַּיְלָה אֲנַחְנוּ מַעֲלִים נִיצוֹצוֹת.

שְׁנָתְךָ הִיא חֶמְלָה

שְׁנָתֵךְ הִיא שִׂמְלָה

שֶׁל עוֹר בְּאוֹר

הָשִׁיבֵנִי בְּנִי

הָשִׁיבִינִי בַּת,

וְאֶחֱזֹר.

אִי שֶׁל צֶדֶק

 

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָר סַבָּא
יֵשׁ הוֹד נוֹרָא לַשָׁרוֹן
אֲנִי בַּמִּזְרָח
וְלִיבִּי, הוֹ לִיבִּי
שָׁעוֹת שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתִי.
הַיְּלָדִים יְשֵׁנִים.
בַּבּוֹקֶר נִרְאֶה כְּבָר
אֵיךְ לִחְיוֹת עִם כֹּל הַכְּפָר סַבָּא הַזֶּה
הַשְּׁמוּרָה, פַּרְבָרָה. אִידִילִיָה!
בְּוַיְצְמָן הַחִיפּוּשׁ אַחַר כִּיוּוּן
מוֹלִיד פִּיתְרוֹן סָבִיר:
פֹּה זֶה מַעֲרָב קַלְקִילְיָה.

פּוֹת

 

גַּעְגּוּעִים לְפּוֹת פְּלוּמָתִי

עוֹד לִפְנֵי שְׁנוֹלְדָה הָהֲזָרָה

אֲנִי בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה

וְעוֹד לֹא טָבַעְתִּי

עוֹד לֹא שִׁעַרְתִּי עוֹד

לֹא בַּתַּעַר, לֹא בְּצַעַר

לֹא בִּתַּרְתִּי, לֹא

צָרַחְתִּי, עוֹד

הָיָה לִי פּוֹת פְּלוּמָתִי שְׁחַרְחַר

פִּעְפּוּעַ

 

בַּגְרוּת הַיַּלְדוּת פִּעְפְּעָה
כְּמוֹ מַיִם הִפְתִּיעָה
אוֹתִי, הָנָאֲוָה
שֶׁבְּכָל זֹאת הָיִיתִי יַלְדָּה
וּבָאָה, בָּאָה
הָיִיתִי אוֹמֶרֶת
נִשְׁפְּכָה לְתוֹכִי
זֶה לֹא רַק הַדָּם
זֶה אָדָם
שֶׁהֶחָדָשׁ פּוֹלֵשׁ לְתוֹכָהּ
וְהִיא נִהְיֵית חֲדִישָׁה עַדְּאֵימָה
וְאָז וּמֵאָז
אֲנִי כְּמוֹ מַשְׁאֵבָה
בַּיָּדַיִם
אוֹסֶפֶת מַיִם
מוּצֶפֶת
וְאַתָּה לֹא מֵבִין, בֶּנְאָדָם
מֵאֵיפֹה כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה בָּא

כּוּרְכָּר

 

וְלָמָּה לֹא לְסַלֵּק פָּשׁוּט אֶת שִׁכְבַת הַחוֹל הַמַּחֲזִיקָה אוֹתִי

לְהִתְנָעֵר מֵהַכּוּרְכָּר

כַּמָּה חוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם

כָּכָה כָּבֵד עָלַי הַמִּשְׁקָל

שֶׁל הַזְּמַן וְהַהִיסְטוֹרְיָה הַפְּרָטִית וְכָל מָה שֶׁנֶּאֱמַר, כָּל

חַיֵּי שֶׁהֵם הִתְכַּוְוְנוּת אַחַת פְּנִימָה

אֶל הַמְּאֻבָּן שעָשָׂתָנִי אִמָּא