הַשִּׂמְלָה

לְעוֹלָם אֵין אֲנִי

לוֹבֶשֶׁת אוֹתָהּ

וְאֵינֶנִּי

עוֹטָה אוֹתָהּ

אינִי

פּוֹשֶׁטֶת אוֹתָהּ

כְּלָל,

גַּם לֹא בָּאַמְבָּט

וְרַק בִּרְאִי הַמַּבָּט

לִפְעָמִים אֲנִי מַפְשִׁיטָה אוֹתְךָ

מִזּוֹ אֲשֶׁר לְךָ

וְאַתָּה מַפְשִׁיטֱנִי

מִזּוֹ אֲשֶׁר הִנְנִי.

כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

בְּתֵל – אָבִיב

יָשַׁבְנוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַפּוֹנָה אֶל

הַלֵּב פְּנִימָה

הִשְׁקַפְנוּ מִמֶּנָּה עָלֶיהָ,

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת תְּמִימוֹת

שְׁעוֹת כֶּלֶב, שְׁעוֹת פַּרְפַּר

רָאִינוּ אוֹתָהּ פְּרוּמָה עַיִן בְּעַיִן

חוֹר בְּחוֹר

זוֹ שֶׁאָרַגְנוּ מִן הַלָּשׁוֹן אֶל הָעוֹר

שֶׁאֵינְךָ פּוֹשֵׁט, אֵין אֲנִי

פּוֹשֶׁטֶת

זוֹ שֶׁשּׁוֹמֶטֶת

רְקוּמָה לְעוֹרִי

וּרְקוּמָה לַאֲדָמָה

וּרְקוּמָה לַמְּכוֹנָה

וּרְקוּמָה אַל הַבִּינָה

רְקוּמָה

מִן הַסִּיבִים

ומִתְכָּנַה:

תַּרְבּוּת.